בכל שנות שלטונם עשו הנאצים כל מאמץ כדי להרוס את ריקמת החיים היהודיים באירופה. הם התחילו בשלילת מקורות הקיום החומרי של היהודים והמשיכו בניתוקם מהפעילות התרבותית, הם פגעו בזכותם ללמוד וללמד, בזכותם להקים משפחה או לשמור על שלמותה.  הם הגבילו את חופש התנועה ופגעו בערכים מקודשים.  ולבסוף הם כלאו את היהודים בגטאות ורצחו אותם בדרכים שונות ומשונות.  השואה הגיעה לשיאה בהפעלת מחנות ההשמדה, שאליהם הובלו היהודים מרחבי שטחי הכיבוש ושם נרצחו.

לאורך כל התקופה, מעלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה ועד לסיום מלחמת העולם השנייה (1933 – 1945), פעלה המסורת ההומניסטית של היהדות – החינוך לעזרה הדדית, לצדקה, לתקווה ולאמונה שאין לנטוש את חברי הקהילה לגורלם.  למטרה זו היו שותפים יהודים שומרי מצוות ומסורתיים, יהודים מתבוללים, חברי תנועות פוליטיות ואידיאולוגיות, אנשי חינוך ועוד.

התנגדותם של יהודים יחידים, ארגונים ותנועות למול כוונות הנאצים ומעשיהם היא ההתנגדות היהודים על כל גווניה. 

קישור לעבודת התלקיט